<h1>ספר החינוך מצוה תקכ"ב</h1>
<h2>דף סא:</h2>
שלא נסיג גבול, והענין הוא שלא נשנה גבול שיהיה בינינו ובין זולתנו עד שיתקן למשקר שיאמר שארץ זולתו היא שלו, וכן אם שנה סימני הגבול וקבעם בתוך קרקע של חבירו ויאמר שלא שנהו ושהקרקע הוא שלו עד הגבול, על כל זה נאמר [דברים י"ט] לא תסיג גבול רעך וגומר, ואמרו בספרי לא תסיג גבול והלא כבר נאמר לא תגזול, ומה תלמוד לומר לא תסיג, מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין, יכול אף בחוצה לארץ תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל, בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ עובר בלאו אחד. נמצא הענין כן, המשיג גבול אפילו מלא אצבע אם בחזקה עשה עבר על לא תגזול, ואם בסתר עובר על לא תגנוב, וזה יהיה בחוצה לארץ, ובארץ ישראל עובר בשני לאוין. שורש המצוה בכל ענין גזל ידוע הוא כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו ותועלת הכל היא. דיני המצוה קצרים. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ועובר על זה עבר על לאו, אבל אין לוקין עליו מן הכלל הידוע לנו שלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו.
